החלטה בתיק ע"מ 2513/12

ההגנה הגישה ערר על ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט קמא, מפי כב' השופט דורני, קבע - בהחלטה יסודית ומנומקת היטב - כי יש תשתית ראייתית לאישומים כנגד העורר, לפיהם הוא סחר בחשיש בכמויות נכבדות, וכן נהג ללא רישיון נהיגה ברכב שאינו רשום באזור. לאחר סקירה של מספר תקדימים שעניינם מעצר או שחרור נאשמים בעבירות של סחר בסמים מסוכנים, הורה לבסוף גב' השופט דורני על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, משום שלא שוכנע כי ניתן להסיר את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר.

הסנגור לא חלק על קיומן של ראיות להוכחת האישומים, והמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם העורר פותה על ידי סוכן משטרתי סמוי לעבור את העבירות, והאם לפיתוי זה צריכה להיות השפעה על שאלת מעצרו של העורר.

עיינתי בחומר הראיות הרב למדיי שבתיק החקירה, ומצאתי כי לכאורה יש די ראיות להוכחת האישומים. מצאתי תיעוד ל- 4 עסקאות של סחר בסם מסוכן מסוג חשיש, במשקל כולל של 75 גרם. התיעוד כולל הקלטות שתומללו, אמרות ומזכרים של השוטר שרכש את הסמים מן העורר, וכן מזכרים על נסיבות מעצרו של העורר במהלך עסקת המכירה הרביעית. העורר הודה בביצוע העבירות, אך כבר באמרתו המשטרתית טען, כי השוטר התקשר אליו מספר רב של פעמים, התחנן בפניו והפעיל עליו לחץ כבד כדי שימכור לו את הסם.

אקדים ואציין כבר עתה, כי מן המזכרים שרשם הסוכן המשטרתי עולה כי לא נדרש שכנוע כלשהו כדי שהעורר יסכים להשיג סמים עבור הסוכן.

בערר טען הסנגור המלומד כי אף שקיימת תשתית ראייתית לעבירות, ואף שעבירות סחר בסם מסוכן מקימות בישראל חזקת מסוכנות סטטוטורית, עדיין יש מקום לבחון חלופת מעצר במקרה זה, משום שהעורר אינו מסוכן מטבעו, הוא לא יזם את הפצת הסמים ולא מכר אותם לקטינים, אלא נכנע להדחה וללחץ של הסוכן המשטרתי. הוא לא נוהג לסחור בסמים, וחלופת מעצר נאותה תאפשר לשחררו ממעצר.

מנגד טען התובע, כי המשטרה לא נטפלה לעורר סתם כך, היה מידע מוקדם על מעורבותו בסחר בסמים, השוטר מסר באמרתו גרסה שונה מגרסת העורר, ולפיה כבר בפגישה הראשונה עם העורר, במתקן שטיפת כלי רכב, סוכמה עסקת מכירת הסמים הראשונה. לדברי התובע, קיימת לא רק חזקת מסוכנות אלא מסוכנות ממש, משום שמי שמסוגל להשיג בהתראה של יום אחד כמויות נכבדות של סמים, ואף הודה כי גם בעבר נהג לסחור בסמים - הוא מסוכן ומוצדק לעוצרו.

דיון והכרעה

המחלוקת העובדתית היחידה בתיק זה היא בשאלה, האם העורר נכנע ללחץ שהפעיל עליו סוכן המשטרה, ופותה לעבור עבירה שלא היה עובר לולא נלחץ, או שמא עבר את העבירה מחפץ ליבו. בעניין זה, מרבית הראיות תומכות בעמדת התביעה ולא בגרסת ההגנה. לפי הראיות, היה בידי המשטרה מידע מוקדם על עיסוקו של העורר בסחר בסמים, והיא לא נטפלה סתם-כך לאדם תמים. כל המפגשים עם העורר היו מתועדים ומוקלטים, והתמלילים שלהם מלמדים כי לא היה צורך לשכנע את העורר לבצע את העסקאות. המזכרים וההקלטות גם סותרים את הטענה כאילו מן המפגש הראשון בין העורר לשוטר ועד להסכמתו של העורר לסחור בסמים חלפו ימים רבים שבהם הרבה השוטר להתקשר לעורר. מן הראיות עולה דווקא שהעסקה הראשונה יצאה לפועל בו ביום שבו נפגשו העורר והשוטר במתקן שטיפת המכוניות.

לפיכך, איני מקבל את טענת ההגנה כאילו היה פיתוי ולחץ על העורר לבצע את העבירות של סחר בסמים.

כפי שצוין במהלך הדיון, כשמדובר בעבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) החל בישראל, קמה חזקה כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות. הגיונה של חזקה זו חל גם באזור, ומי שבחר לעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים (למעט עבירה של שימוש עצמי בסם מסוכן), מעיד על עצמו כי הוא מסוכן לציבור. על הנאשם בעבירות אלה להוכיח כי למרות החזקה שקבע המחוקק - ראוי להסתפק בחלופת מעצר כדי להסיר את מסוכנותו.

במקרה זה, שקלתי את טענות הצדדים על מידת הסכנה הנשקפת מן העורר, על רקע תקדימים שהביאו בפניי, ועל רקע ההחלטות שהזכיר השופט המלומד בהחלטתו.

העורר בעל הרשעות קודמות בעבירות של כניסה ללא היתר לישראל, התחזות והפרעה לשוטר, אך לאור העובדה שבאחד מגזרי הדין נקבע לו עונש מאסר מותנה שיופעל אם יעבור על פקודת הסמים המסוכנים, אפשר להבין שבעבר הוגש נגדו כתב אישום גם בגין עבירה על פקודה זו.

גם הסנגור וגם התובע הביאו בפניי תקדימים רלוונטיים, מהם עולה כי במקרים קודמים של סחר בסמים, חלקם עם סוכן משטרתי - לעיתים נעצר הנאשם (ראה בש"פ 5570/03 אברג'יל (פורסם בתקדין); בש"פ 9731/07 זיתון (פורסם בתקדין); ע"מ 2058/10; ע"מ 1094/10; 2338/12 מחמד ג'עברי) ולעיתים שוחרר ממעצר (ע"מ ע"מ 1993/12 ערפאת אבו פסיסיה).

עיון בתקדימים אלה וגם באחרים מלמד, כי בדרך כלל הסוחרים בסם שלא לשימוש עצמי נעצרים עד תום ההליכים המשפטיים. כאשר אדם בוחר לסחור בסם מסוכן בהיקף גדול יחסית - ובסם מסוג חשיש די במספר עשרות גרמים ומעלה - שלא לשימוש עצמי, הרי הוא מהווה סכנה לציבור הרחב. לאור טיבה של העבירה - היכולה להתבצע גם באמצעות הטלפון ובמפגשים בביתו של הנאשם - קשה למצוא חלופת מעצר שבכוחה לסכל את הסיכון הנובע מסוחר או ממתווך בעסקאות סמים. סוחר או מתווך כזה עשוי להשתחרר אם היקף הסחר היה קטן, ואם היו נסיבות אישיות שהצדיקו התחשבות מיוחדת.

במקרה זה, העורר חשוד בסחר בסם מסוג חשיש ב- 4 הזדמנויות שונות, ובמשקל כולל של כ-80 גרם, תמורתם שולמו לו 2,000 ש"ח. הוא השיג את הסמים במהירות רבה, והוא העיד על עצמו, כי הוא מכיר את תחום הסחר בסמים, ועסק בכך גם בעבר. לאור זאת, ובהעדר ראיות - או אפילו טענה - לקיומן של נסיבות אישיות יוצאות דופן - העורר מסוכן בעיניי, ולא ניתן למצוא תחליף למעצרו כדי להגן על הציבור מפניו בתקופת משפטו.

לאור כל זאת, אני דוחה את הערר, ומותיר על כנה את החלטתו של כב' השופט דורני, לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

ניתן היום 4 בנובמבר 2012, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

סא"ל רונן עצמון, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: